12 שנ ות נדל״ ן 90 הטלטלות שאנו חווים בשנים האחרונות, ששיאן במגפת הקורונה שכלאה אותנו בבתים חסרי אונים, הולכות ומתעצמות. החום מתגבר ושובר שיאים חדשים, והערים, בהן מאוכלסת כמחציתה של האוכלוסייה העולמית, אחראיות לאחוז אחוזים מפליטות 70 שערורייתי של כגזי החממה. המשברים אילצו מדינות רבות בעולם לחתור לפעולה, והן מבקשות להפוך למרחבים בטוחים, אחראיים-סביבתית ומוגנים יותר, תוך ניסיונות להפחית את הזיהום. גם בארצנו חלה התעוררות בהתחדשות העירונית במרוצת העשור האחרון, והמרחב העירוני משנה את פניו, מתוך האילוצים השונים, ביניהם משבר הדיור, העיור והאקלים. "הבנייה בישראל, כמו הכלכלה והחברה הישראלית, עברו תהליך אבולוציוני מואץ. ממשק סוציאליסטי ריכוזי, ממשלתי, עני וחסר אמצעים הפכנו למשק מערבי שופע ותוסס, והאדריכלות היא שיקוף של אלה", קובע האדריכל אבנר ישר, שמתכנן מגדלים ומתחמים בגישת עירוב שימושים. "עם קום המדינה היא היתה כמעט נזירית באופייה, עם מעט תקציבים לפתרון בעיות של מאות אלפים חסרי דירות. השיכונים שנבנו היו אז רעיון חדשני ומצוין, אפילו מבחינה עולמית", הוא מוסיף. ' במונטריאול, בדמות קומפלקס 67 גם פרויקט הביטאט מגורים מבטון של האדריכל הבינלאומי הנודע משה ספדיה, היה בבחינת חידוש עירוני פוסט-מודרניסטי שלא נס ליחו. ספדיה, זוכה פרס וולף לאדריכלות, תכנן מגה פרויקטים בכל העולם וכן את העיר מודיעין. 50 "הקונסטרוקציה הבסיסית הזו רלוונטית גם היום, שנה אחרי", הוא אומר. "עדיין החומרים הבסיסיים – עץ, פלדה ובטון נותנים את הביטוי ואת הטון בארכיטקטורה". לדבריו של ספדיה אחת הבעיות העיקריות שפוגעות בבנייה היא בעיית חוסר וייבוא כוח אדם. "יש דמיון בינינו לבין סינגפור בנושא, ולכן העתיד, בעיניי, הוא בתיעוש הבנייה", הוא מסביר. "לא ברמת בנייה טרומית, אלא במובן העמוק והחדשני יותר, של קו הייצור. לייצר כמה שיותר במפעל וכמה שפחות בשטח", הוא מדגיש. האדריכלית קיקה ברא"ז, שמתמחה בתכנון אורבני ובהתחדשות עירונית, בוחרת לשים דגש על מהות הבנייה של המחר, שלדידה צריכה להתמקד בגובה הקרקע. "היא צריכה להיות ציבורית, פתוחה ונגישה לכולם. עם פחות מבני ציבור מסורתיים מוקפים בגדרות, ויותר חללים ציבוריים עם משמעות, כמצע לחיים דינאמיים", היא אומרת. לדבריה הרעיון המרכזי צריך להיות עיצוב המרחב הציבורי בהתאמה לאקלים ולאורח החיים הישראלי, ומתוך הקשרים גיאוגרפיים, היסטוריים ותרבותיים. קיבוץ מודרני בנייני הארץ נבנים בגישות שונות. ספדיה מדגיש כי אינו רואה במגדלים פתרון למצוקת הדיור. "משפחות לא יוכלו להרשות לעצמן את דמי האחזקה ואת אופי החיים בבנייני קומות אפשר 15 ו- 10 מגדלים", הוא חורץ. "בעיניי גם בליהנות מבניינים יפים עם טראסות, מרפסות וגינות, דבר שמתאים לרוב המשפחות". ברא"ז בוחנת את האתגר בעניים אחרות. "עם השנים, אנחנו עולים בקצב בניית הקומות במגדלים, ואיתם עולים תמיד נושאים חדשים לדיון, שגם להם יימצא פתרון". לדבריה הצפיפות מהווה הזדמנות ללמידה ולמחשבה בדרך לערי המחר עוצרים בעתיד האדריכל הישראלי-קנדי משה ספדיה לא רואה במגדלים פתרון ומציע לפזר את האוכלוסייה לאורך המדינה בגיבוי תחבורה מודרנית. האדריכל אבנר ישר מאמין בעירוב שימושים עירוני, המשלב מגורים, בילוי ומסחר. והאדריכלית קיקה ברא"ז טוענת ששטחים ציבוריים בבניין צריכים להיות שימושיים, דינמיים ובעלי תוכן. בימים שבהם המרחב העירוני כורע תחת משברי הדיור, העיור, התפוצצות האוכלוסין והאקלים, רתמנו שלושה אדריכלים משפיעים ומוערכים לשיחה על תכנון עירוני, מגמות בנייה והפתרונות שיצילו את חוויות המגורים בערי המחר //ליעונה מנקלי
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==