262 שנ ות נדל״ ן 90 ייצרו תחושה של ביטחון. מקום שסגנון הבנייה בו הוא כאוס מוחלט, ישרה אווירת בלגן. וזה מה שאנחנו עושים במשרד. שולטים בתכנון. אנחנו מתחילים מרעיון, מאימאג', ומנסים ליישם אותו – עד שהוא הופך לבניין. זאת ארכיטקטורה". סוציולוג, פסיכולוג, פילוסוף יש משהו משותף בין משה צור לבין הילדים שהגיעו לפגוש אותו: הוא היה בן גילם כשהחליט להיות אדריכל. "הייתי ילד סקרן שקרא את האנציקלופדיה העברית, ויום אחד הגעתי לערך 'אדריכל' ונתקלתי בתמונה: הבית של פרנק לויד רייט, אחד האדריכלים המפורסמים בעולם", הוא סיפר לילדים. "אני זוכר שממש התרגשתי. למרות שלא הבנתי אז מה זאת אדריכלות, זה פשוט לא עזב אותי, עד שהפכתי לאדריכל. וזה הדבר העיקרי שאנחנו עושים: בנוסף לאלמנטים הפונקציונליים, של ביטחון והגנה מפגעי מזג האוויר, תפקיד האדריכל הוא לעצב את החיים של כולנו - בעיר, ברחוב, בבניין, בחדר, לתכנן את האופן שאנחנו חווים חוויות, מרגישים ומתרגשים. זאת משימה מאד גדולה, שמצריכה היכרות והבנה באנשים ובכל תחומי החיים. אדריכל צריך להיות סוציולוג, פסיכולוג וטכנולוג, להבין תהליכים חברתיים ולדעת מה משפיע על אנשים. הוא צריך גם להיות פילוסוף, כדי לקדם רעיונות חדשניים שמשנים את המציאות שלנו, כי אדריכלות משנה את המציאות. היא לא רק נותנת פתרונות, אלא לפעמים מובילה אותנו אל מציאות שונה לגמרי". קפיצה קטנה לחלל ,A3 אחרי הדיבורים הגיע שלב המעשים: כל ילד קיבל דף צבעים וטושים ונרתם למשימה: להפעיל חשיבה רעננה ומשוחררת מחוקים והגבלות, ולתכנן - רק על סמך הדמיון ומה ששמע - את סביבת העתיד בבית הספר שבו היה רוצה , קווי מתאר שורטטו, מגרשי 20 ללמוד. עשר דקות הפכו לכדורגל הוקמו ואחריהם אולמות ספורט ופינות ישיבה. כשהסקיצות היו מוכנות, כל ילד הציג את עצמו ואת הקונספט שמאחורי היצירה שלו. הדגש לא הושם על איכות השרטוט או בשלותו, אלא על האתגר והראייה לעתיד שיצקו לתוכו. כל פרזנטציה זכתה לפידבק ממשה צור, שהתעניין, הגיב ולא חסך בשאלות ליוצרים הצעירים. ההבדלים בין היצירות היו מעניינים. אחד בחר בעיצובים לוגיים והשני ברעיון מופשט מתובל ברומנטיקה ירוקה. אחת דמיינה מורה שהוא רובוט ואחר מורה שמלמד באמצעות מסך. העתיד האדריכלי נע בין לימודים בזום, קפיצה קטנה אל החלל ובעלי חיים שמסתובבים חופשי במרחב. גם הקורונה שהתפוגגה מחיינו, נדמה שעדיין נתנה את אותותיה, כשהאדריכלים הצעירים שרטטו מורה וירטואלית ולמידה מרחוק. יודעים להביע 10-13 "זה לא טריוויאלי שילדים בגילאי את עצמם בצורות ובתוכניות", אמר צור בתום המפגש. "קיבלנו מגוון צורות מחשבה, שממחישות חלקים מעבודת האדריכלים. אנחנו חושבים מופשט, מסודר, מובנה, פונקציונלי ובסוף מייצרים שלמות. זאת חוויה מרגשת ומורכבת – לתת מענה לכל הצרכים, לעמוד בתקציב ולייצר שלמות שכוללת את כל המרכיבים, וכולם תומכים זה בזה ומעצימים זה את זה". "קיבלתם משימה והגשתם סקיצה אחת", הוסיפה ארנה צור. "כמובן שאם היינו צריכים לתכנן במשרד בית ספר, היינו מכינים חלופות מגוונות ועורכים סיעור מוחות עד לגיבוש החלופה הטובה ביותר. וגם אז, זאת רק ההתחלה, וההמשך עובר דרך המון יועצים ואילוצים ומגבלות, וכניסה ויציאה, וכביש וחנייה, ולפני הכל – התקציב, שהוא הקו הראשון של התכנון. ואיך נדע אם הצלחנו במשימה? כשהתמונה הראשונית – כמו זו שציירתם - הסקיצה שבה נמצא הרעיון שלנו, הפכה באמת לבניין, בלי שקלקלו לנו אותו בדרך". "המפגש הזה ריתק אותי ולמדתי ממנו הרבה", סיכם צור. "בפעם הבאה שאחפש רעיון לבית ספר או למבנה ציבור, אחשוב על הרעיונות שלכם – על הטבע, על החיות החופשיות, על הסדר, על החלל, וגם על המפגש הזה, שיהווה לי מקור השראה". "רעננות מחשבתית היא פרופ' אדריכל משה צור: המוצר המופלא שאנחנו תמיד נושאים אליו עיניים. דווקא ילדים, שלא מודעים לבעיות ולאילוצים, יכולים להיות פרטנרים נהדרים לשיחה על עשייה אדריכלית. הם ילמדו מאתנו, אנחנו נלמד מהם" צילומים: יאיר שמואל
RkJQdWJsaXNoZXIy NDU2MA==